ניקולה גאליארדי

ניקולה גאליארדי נולד בשנת 1944 בסן ויטורה אולונה (מישיגן). נעוריו (1962-67) הוקדשו לא רק ללימודיו אלא גם לשיתוף פעולה מקצועי בסדנה של אביו ודודיו, תוך שהוא שואב השראה ליסודות החיוניים של פיסול באבן מסבו מצד אביו, פסל, ואביו, אומן שיש.

הוא סיים את לימודיו באקדמיה של בררה בשנת 1967, תחת המדליה המוכשר אטורה קלוולי, ובמהלך אותן שנים ביקר לעתים קרובות בסטודיואים של הפסלים קרלו רוסו, ניקולה סקארינגי, ריקרדו פיטר וכרמלו קפלו, והציירים ג'ינו מורו ודומניקו פוריפיקטו. הוא החל את הקריירה שלו כפרילנסר בפתיחת סטודיו משלו בשנת 1967 והקדיש את עצמו ליצירת אמנות קדושה, יצירת יצירות משלו, שכפול של יצירות היסטוריות ויצירת אנדרטאות זיכרון ציבוריות.

עבודותיו התגבשו בתחילה, תוך התענגות על מגוון החוויות הפלסטיות שבחקר במחקרו: החל מה"מדרדיאניות": "החלום", עבודות בטרקוטה ובברונזה, ועד לפוסט-קוביסטיות, כמו "עץ החיים", "וייטנאם", "סבל", מברונזה, טרקוטה ואבן סרניקו. בסביבות השנים 1969-71 הוא הגדיר את שפתו הפלסטית והנושאית, העוקבת אחר החקירה ש: מהצורה האבית מסתיימת בהגדרת צורות מהותיות וטהורות, כגון: "אימהות", "המתנה", "תפילה", "אישה בשמש", עשויה מברונזה, טרקוטה מצופה אמייל, אבני שיש שונות, טרוורטין, יציקות כסף, בהט, ועד לניסויים עם שרף: אתיל מתאקרילט. השלב הבא מוביל אותו ליצירת עבודות לא פורמליות לחלוטין: "ספירלות", "זרע קטן" ו"זרע גדול" הם פסלים עשויים צפחה. מלוטש, שיש ורונה אדום, גרניט לברדור מלוטש, ברונזה מצופה פטינה ומלוטשת, ברזל. אחריה הגיעה סדרה ארוכה של "סוסים" בין השנים 1977 ל-1995: "קדוטה", "גאלופו", "גרנדה ריפיוטו", פסלי ברונזה, אלבסטר, טרקוטה מצופה אמייל, שיש ורונה אדום, שיש אסיאגו אדום ושיש פורטורו. לאחר מכן הוא המשיך עם "פיגורציה אלוזית", תוך חקירת נושאים פלסטיים מסוימים (אור/חומר) שפיתחה פסלים ונושאים ספציפיים כגון: "אוהבים", "להטוטנים", "רוחצים", פרשנויות של טרקוטה מצופה אמייל, פסלי ברונזה, שיש ורונה אדום, שיש ג'יאלו מורי, שיש רוסו אנטיקו, שיש נרו מרקוויניה ושיש ביאנקו סטטואריו, לעתים קרובות מכלולים של אבני שיש שונות וגאונות עם ברונזה מלוטשת ומצופה פטינה.

בשנת 1989/90, עם יצירת תבליטי הברונזה והשיש הרב-תכליתיים "Colline", "Mare", "Tout va "très bien", נערך מחקר פלסטי נוסף (חומר/אור/צבע), בברונזה מלוטשת ומטופחת, אבני שיש שונות, אבן זהובה, אבן חול בדוניה, מכלולי שיש וקרמיקה, וקרמיקה מזוגגת שרופה שנייה ושלישית. ביצירת תבליטי הבר הקרמיים הרב-תכליתיים, "מדוזה האטרוסקית", "ארוספקס", "אודיסאוס", "דיוניסוס", "טביעות ים תיכוניות" ו"ריזייר", מבוקשת הסיפוק האסתטי בין צורה לצבע, תוך הדגשת טכניקת הייצור המיוחדת שאינה מאפשרת ייצור סדרתי, אלא ייחודיות בלתי חוזרת.

מאז שנות ה-70, הוא יוצר "מחווה פיסולית", שהן העתקים לימודיים של פסלים במגוון שיש המוקדשים לכמה פסלים גדולים:

ג'ובאני די בלדוצ'ו, "המלכות" בשיש ורד פורטוגלי

יאקופו דלה קוורצ'ה, "מדונה" בשיש קררה לבן וטרוורטין

אנדראה דלה רוביה, "בתולה עם ילד" בשיש ורד פורטוגלי

אנטוניו רוסלינו, "בתולה עם ילד" בשיש ורד פורטוגלי

פייטרו טאקה, "ישו" בשיש קנדוליה ושיש ורד פורטוגלי

מיכלאנג'לו בואונרוטי, "בתולה עם ילד והתינוק יוחנן הקדוש" בשיש עץ רוזווד

אנטוניו קנובה, "קופידון ופסיכה", ברונזה יצוקה ושיש אדום עתיק

בין השנים 1999 ל-2000, חקירותיו הפלסטיות מתמקדים בעיקר בנושאים ממקור סוריאליסטי ומטאפיזי; "Pensatore" ו-"Dieci sogni di A. Breton", המתמקדים במציאות האירונית והסותרת של הקיום היומיומי, הם פסלים בעיקר מקרמיקה מזוגגת וברונזה המתנסים במגוון אסמבלאז'ים של חומרים שונים.

מאז 1966, הוא השתתף ב-152 תערוכות קבוצתיות לאומיות ובינלאומיות וערך 22 תערוכות יחיד, הראשונה במילאנו בגלריה "Montenapoleone" בין ה-12 ל-24 בדצמבר 1970, והאחרונה באנג'רה, וירג'יניה ב"סטודיו ד'ארטה ליברטי" בין ה-21 באפריל ל-13 במאי 2007.

הוא יצר למעלה מ-100 יצירות אמנות קדושה, מרכיבים של אדיקולים קבורה: פסלים, פסלי ראש, תבליטים גבוהים, תבליטי בסיס ומדליונים, שנוצרו מאז 1965 מברונזה יצוקה, שיש מגוון וגרניט מגוון. בין השנים 1993 ל-1995, הוא תכנן ובנה את קפלת הקבורה "Civilini" בוויג'יו (וירג'יניה); בין השנים 2000 ל-2002, את קפלת "Verderio-Scarabello" בלונאטה פוצולו (וירג'יניה).

מעל 50 עבודות ציבוריות הושלמו, ביניהן:

- מזרקת האנדרטה-טרוורטין, שנחנכה ב-8 באוקטובר 1967, והוקדשה למלחים האיטלקים בקסטלנצה (וירג'יניה).

- פסל הברונזה הגדול שהוקדש לגר. אוף. עבור הוספיס סנט ארסמו בלניאנו (מישיגן). פאביו ויניאטי נחנך ב-8 בדצמבר 1968

- פסל הברונזה הגדול שהוקדש לדון א. ג'אנוטי עבור כנסיית הקהילה של סנט אדוארדו בבוסטו ארסיציו (וירג'יניה) בשנת 1971

- פסל הברונזה שהוקדש על ידי הנוער המוזיקלי האיטלקי למלחין מאסטרו פרנצ'סקו פאולו נגליה, שנחנך בלניאנו (מישיגן) ב-26 בנובמבר 1972 על ידי נשיא המועצה האזורית של לומברדיה, ד"ר פיירו באסטי, וראש עיריית אנה

- פסל הברונזה הגדול שהוקדש לדון ג'וזפה מגני עבור עיריית סנט ויטורה אולונה (מישיגן) במאי 1981

- פסל הברונזה שהוקדש לקרדינל אנדראה פרארי עבור כנסיית הקהילה של סנט סטפנו טיצ'ינו (מישיגן) במרץ 1987

- פסל הברונזה "הצעה" לזכר הנופלים מארמיו-ואל ודאסקה לואינו, שנחנך בספטמבר 3, 1987

- שני פסלי השיש הפורטוגזיים הוורודים הגדולים של "הבשורה": "מלאך הבשורה", בגובה 2.90 מטרים, ו"בתולה הבשורה", בגובה 2.70 מטרים, עבור כנסיית הקהילה "מדונה דלה ספרנצה" בגלארטה (וירג'יניה), שניתנו על ידי פרופסור רוסנה בוסאליה ב-10 באוקטובר 1993

- דלתות הברונזה "האושר", בגובה 2.90 מטרים. 4.34 x 2.88 x 0.20 עבור כנסיית הקהילה של סן ויטורה אולונה (מישיגן), שנחנכה על ידי הקרדינל קרלו מריה מרטיני ב-12 בספטמבר 1997.

- פסל ברונזה המוקדש לפטריוט הריזורג'ימנטו "ארקולה פראריו", עבור בניין העירייה של סמרטה (וירג'יניה), שנחנך ב-14 בדצמבר 1997.

- תבליט הברונזה "האמגושים המעריצים" עבור דלת הכניסה של כנסיית האמגושים הקדושים בלניאנו (מישיגן), שנחנך ב-6 בינואר 2000 על ידי מונסיניור ג'ובאני ג'וביני.

- תבליט ברונזה שהוקדש על ידי אגודת האמנות לפרופסור אוגוזו מרינוני, חוקר מכובד של לאונרדו, שנחנך באודיטוריום של בית הספר התיכון המדעי "גלילאו גליליי" בלניאנו (מישיגן) ב-11/06/2004.

- תבליט גבוה משיש פורטוגלי ורוד שהוקדש על ידי עיריית סקלדסולה (PV) לדון פייטרו צ'רי, נחנך ב-06/03/2005.

- ״La scrittura e la lettura״: שני תבליטים גבוהים בשיש קררה לבן, במידות 220 x 110 x 35 כפי שמצוין בביוגרפיה המקורית, עבור Istituto Tirinnanzi בלניאנו. נחנכו בידי מושל לומברדיה Roberto Formigoni ב-29 בספטמבר 2007.

- מזרקת סן לורנצו, מזרקת גומחה מאבן איסטריה, נחנכה ב-8 ביוני 2008 בגורלה מינורה (וירג'יניה).

- "בצד זה ומעבר לעץ", תבליט האבן המוזהב לכניסה למחלקת האונקולוגיה של בית החולים לואיג'י סאקו במילאנו, והעבודות "רשמים ים תיכוניים", "גבעות" ו"שדות אורז", שנחנכו על ידי מושל לומברדיה, רוברטו פורמיגוני, ב-20 בינואר 2010.

- ארבעה פסלי אבן מויצ'נצה בגובה 140 ס"מ, "המלך דוד הקדוש", "המלך סטפן הקדוש מהונגריה", "המלך פרדיננד הקדוש" ו"המלך לואי הקדוש מהצרפתים", להשלמת חזית כנסיית סנט'אדוארדו רה בבוסטו ארסיציו, שתותקן עד 2011.

מאז 1984, הוא שיתף פעולה ברציפות עם הונרנדה פאבריקה דל דואומו במילאנו, משכפל פסלים, בעיקר ממפרצי האפסיס והטרנספטים, טרסות, צריחים וצריחים. יצירות אלה הפכו לבלתי ניתנות לתיקון עקב הזמן והזיהום, ניזוקו מבחינה מבנית ולא ניתנות עוד לשיקום, ולעתים קרובות חסרים בהן חלקים גדולים. לאחר החקירה ההיסטורית והסגנונית המחייבת, גאליארדי, בהסתמך גם על ארכיוני ונרנדה פבריקה, משחזר את כל החלקים החסרים, ומשחזר את המצב המקורי של היצירה בעותק השיש מקנדוליה.

בשנת 1995, בהזמנת משרד המורשת התרבותית, הוא יצר העתקים של הפסלים: "לוקאס הקדוש האוונגליסט" מהמקור משנת 1810 מאת גרציוזו רוסקה, בגובה 2.20 מטר, ו"דוד המלך" מהמקור מאת לואיג'י.

נרכש בשנת 1809, בגובה 2.05 מטר, והוצב במרכז חזית קתדרלת מילאנו.

מבין יותר מ-110 העתקים שנוצרו עד כה, המשמעותיים ביותר הם:

- הפסל "נביא עם מגילה" מהמקור מהמאה ה-17, בגובה 190 ס"מ, שוחזר בשנת 1985;

- פסל "קירילוס הקדוש" מהמקור משנת 1866 מאת איגנציו מיקוטי, בגובה 135 ס"מ, שנוצר בשנת 1987;

- פסל "אורסולה הקדושה" המבוסס על מקור מאת ג'וזפה גרנדי משנת 1869, בגובה 2.10 מטר, בוצע בשנת 1988;

- "הקריאטידה הענקית" המבוססת על מקור מהמאה ה-15, בגובה 2.14 מטר, שוחזר בשנת 1989;

- פסל "הנביא" המבוסס על מקורי מהמאה ה-17, בגובה 195 ס"מ, שנבנה בשנת 1990;

- פסל "כרוב מלאך" המבוסס על מקורי מבית הספר הריין-בוהמייני מהמאה ה-15, בגובה 3.08 מטר, שוחזר בשנת 1991, ממוקם במסגרת הימנית של החלון המרכזי של האפסיס;

- הפסל ״Sibilla״, לפי מקור מהמאה ה-16, בגובה 1,93 מטר, משנת 1993;

- פסל "אנג'לו כרובינו" המבוסס על מקורי מבית הספר הריין בגובה 174 ס"מ, שוחזר בשנת 1994;

- פסל "אנה הקדושה" המבוסס על מקורי משנת 1860, בגובה 123 ס"מ, שנבנה בשנת 1996;

- פסל "איגנטיוס הקדוש מלויולה" המבוסס על יצירה מקורית משנת 1855 מאת פומפאו מרקזי, בגובה 1.51 מטר, שוחזר בשנת 2000;

- פסל "רנאטוס מרטירה הקדוש" המבוסס על יצירה מקורית משנת 1855 מאת אבונדיו סנג'ורג'ו, בגובה 1.56 מטר, שנוצר בשנת 2000;

- פסל "אגתה הקדושה" מהמקור מאת ג'ובאני פנדיאני משנת 1867, בגובה 1.23 מטר, שוכפל בשנת 2001.

עבור החזית, בנוסף ל"לוקאס הקדוש המבשר" ו"דוד המלך", שכבר הוזכרו, שוכפלו פסלים משמעותיים בקשר לשחזור יוצא הדופן של חזית הקתדרלה, שנמשך בין 2003 לדצמבר 2008:

- "יוסף הקדוש", "ג'ורג' הקדוש", "פרוטסיוס הקדוש", "מקסימוס הקדוש", "גרגוריוס הקדוש", "בסיליוס הקדוש",

"יוסטינוס הקדוש פיליפוס מרס", "יואכים הקדוש"

- "זכריה" מהמקור מאת אנטוניו פסקוואלי משנת 1810, בגובה 2.09 מטר, בוצע בשנת 2004,

- "דניאל הקדוש" מהמקור מאת דונאטו קראבלי משנת 1810, גובה 2.03 מטר, בוצע בשנת 2004,

- "יוחנן המטביל" מהמקור שעוצב על ידי קמילו פאצ'טי, פוסל על ידי ג'וזפה בוצי בשנת 1810, גובה 2.18 מטר, שוכפל בשנת 2005, והותקן על חזית הקתדרלה ב-19 בדצמבר 2005.

- "ירמיה" מהמקור משנת 1809 מאת אנטוניו רוסקה, גובה 2.11 מטר, פוסל בשנת 2006.

- "אנדראה הקדושה" מהמקור משנת 1811 מאת גאטאנו מונטי, גובה 2.20 מטר, שוכפל בשנת 2007.

- "קריאטידה" מהמקור משנת 1786 מאת פרנצ'סקו קראבלי, גובה 2.37 מטר, הותקן על החזית בשנת 2008.

- "עשו נתן ליעקב את הבכורה" מהמקור משנת 1794 מאת ברטולומיאו ריבוסי, 140 ס"מ x 108 ס"מ, תבליט גבוה משוכפל בשנת 2008, מותקן על החזית בשנת 2009.

- "פיליפוס הקדוש השליח", יצירתו המקורית של פומפאו מרקזי משנת 1812, בגובה 2.19 מטרים, הפסל האחרון שהותקן ב-13 במאי 2009, ומסכם את השחזור יוצא הדופן של החזית.

עבור צריח מספר 36, ממרץ עד יולי 2010, רפרודוקציה של "איגנטיוס הקדוש", המבוססת על יצירתו המקורית של פייטרו פרוני משנת 1811/12, בגובה 180 ס"מ.

עבור הטרסות, "ויקטוריה הקדוש המרטיר" המקורית, מאת ג'ובאני אנטוניו לאבוס משנת 1835, בגובה 130 ס"מ, שוכפלה מיולי עד נובמבר 2010.

תשומת לב מיוחדת הוקדשה לשחזור ולשימור ספציפיים של יצירות פיסוליות רבות מאוספים פרטיים וציבוריים. משמעותי היה השחזור השמרני של "אנדרטת הלוחם" מאת א. בוטי (1847-1932), פסל ברונזה בגובה 6.19 מטר, והתבליטים הגבוהים שנוצרו בשנים 1989-1990 בלניאנו (מישיגן). מטעם חברת Cariplo S.p.A., הוא ביצע מספר שחזורים, ביניהם: "Marchesa Virginia Busti Porro" מאת וינצ'נצו ולה משנת 1871 משיש פסלים לבן וקבוצת "Los Emigrantes" משיש קררה לבן, יצירה משנת 1890; עבור Veneranda Fabbrica del Duomo במילאנו, הוא ביצע גם מספר שחזורים שמרניים על פסלים, ביניהם: "הנביא יצחק" משנת 1563, מקורי מאת אגוסטינו בוסטי המכונה במבג'ה, ו"דוד וגוליית" משנת 1570 (שניהם ממוקמים במרכז האפסיס של הקתדרלה). עבור המוזיאון האזרחי גואידו סוטרמייסטר בלניאנו (מישיגן), הוא ביצע מספר שיקום שמרני על חפצי אבן רומנסקיים. עבור עיריית לניאנו, בשנת 1996, הוא ביצע את השחזור השמרני של מדליון הברונזה מאת "פליצ'ה קוואלוטי". בשנת 1998, עבור מוזיאון פולדי פצולי במילאנו, הוא ביצע את השחזור השמרני של התבליט הגבוה "הבתולה הבשורה" משיש קררה לבן, עבודתו של אלצ'או דוסנה. בשנת 2003, הוא ביצע את השחזור של "האדם הקדמון", יציקת גבס מקורית מאת א. ווילדט. עבור טמבור כנסיית סנטה מריה דלה גרציה במילאנו, הוא יצר העתקים של שני "תבליטים גבוהים עם זרים", יצירות מקוריות מהמאה ה-15 שהופכו בלתי ניתנות לשחזור, בשנים 2003 ו-2007. בשנת 2012, הוא ביצע את השחזור השמרני של פסל אבן החול משנת 1782 של "ג'וליאנה הקדושה" בבוסטו ארסיציו.

בספטמבר-אוקטובר 2000, הוא ערך קורסי הכשרה והשתלמויות ל-150 אוצרי מוזיאונים של עיריית מילאנו, שהתקיימו בחדרי האוספים האזרחיים של אמנות עתיקה בטירת ספורצה במילאנו.

בדצמבר 2002, בחסות מרכז התרבות נזריאנום, הוא ארגן תערוכה היסטורית-חינוכית "דיווינה מאדרה", בהשתתפות פסלים המפרשים את "הבתולה עם הילד". התצוגה הייחודית של 32 פסלים במגוון סוגי שיש, ברונזה ויציקות גבס נערכה בקפלה בסגנון ברמנטה של ​​קתרינה הקדושה מאלכסנדריה בבזיליקת השליחים הקדושים ונצרת הגדולה במילאנו.

הקטלוג והתערוכה הוצגו ב-7 בדצמבר 2002 על ידי ד"ר מריה תרזה פיוריו (מפקחת על המורשת האמנותית, ההיסטורית והדמו-אתנו-אנתרופולוגית של לומברדיה) וזכו לביקור ב-8 בדצמבר על ידי הקרדינל דיוניגי טטאמנזי.

כנסים רבים בנושא "הידרדרות פסלים, שחזור ועיצוב מחדש" נערכו במוזיאון הקתדרלה של מילאנו עבור "איטליה נוסטרה" ועבור ה-FAI האיטלקי, ובכמה מחוזות של מועדון רוטרי ומועדון ליון.

מאז 1986, היא משמשת כיועצת לבית המשפט של מילאנו בנושאי פיסול באבן, ארכיאולוגי ועתיק, והשלימה הערכות חשובות, ביניהן: עבור מוזיאון האמנות העתיקה של טירת ספורצה במילאנו, ב-20 בינואר 2000, היא השלימה הערכות על עבודות שיש מהמאות ה-15 וה-16; עבור בית המשפט של מילאנו, היא השלימה הערכת עבודות של א. ג'קומטי וס. דאלי; עבור משרד התובע הציבורי של ורבאניה, עבודות של פ. טרובצקוי.

מאז 2001, הוא גם חבר במכללת המומחים האיטלקית.

כיום הוא מכהן בתפקיד בורר באגודת האמנות וההיסטוריה של המוזיאון האזרחי "אינג. סוטרמייסטר" בלניאנו.
בשנת 2006, הוא קיבל את הפרס על עבודתו הקשה מהמכון הלאומי לרווחה וביטוח לאומי לציירים, פסלים, מוזיקאים, סופרים ומחזאים.

כתבו עליו: (*טקסטים קריטיים) מריו אלברטצי, ג'וזפה אג'מונה, רנאטו בסאנה, פדריקו ביאנצ'סי, *אנטוניו בראגה, ג'וזפה ברונו, *ארנסטו בריביו, *רוסאנה בוסאגליה, *סירו ברונדוני, אטורה קלבלי, סילביה קזנובה, מוניקה קזנובה, מוניקה קזנובה, מוניקה קזנובה, מוניקה קַאֶרִיו, מַרְקו. וינצ'נזו קורונטי, *אלפיו קוצ'יה, *גוידו פיירו קונטי, דויד קולומבו, לואיג'י קרספי, פליס ד'אדמו, יוג'ניה דה ג'ובאניני, *ג'ורג'יו ד'אילאריו, *מריה תרזה פיוריו, *פדרו פיורי, ברונה פוסי, *אלפונסו פרארי, אמיליה ג'ליני, *פאולו גראדאר, אמיליה ג'ליני גרגוריו, ג'וליאנו גאבינלי, ויטוריו גרוטי, ג'יאנקרלו לזארוני, אלסנדרו לו, מתאו לה וולפה, אדריאנו לוקוטי, *אוגוסטו מרינוני, כריסטיאנה מריאני, מרינו פסינה, אנדראה נניה, לוקה נזרי, לורה אולדריני, פאולו פוז'י, אומברטו פרוטי, דונטלה פרינה, סילביה פרפטי, דומניקו פורפיקטו, פבריציו רובסטי, סנדרו רובולי, סיריו שריטוריה, סיריאנה סקוטוריטיס, סיריאנה שריטוריה, א. ספניה, עדה קסטרו טרוויסאן, ג'ובאני טסטורי, מרקו טורי, מרקו ואלה, סילביה ויניאטי.

בין המאפיינים המיוחדים הרבים ביצירתו של גגליארדי שפורסמו ושודרו ברשתות הרדיו והטלוויזיה הגדולות הם:

ירחון "Business Stone" מס' 56 - מרץ 2003, "Tecnica e Arte" מאת Giancarlo Lazzaroni.

השבועון ״OGGI״, גיליון 50, דצמבר 2003: ״Clono le statue del Duomo per non fargli perdere la facciata״, מאת Silvia Casanova

רדיו RAI, שירותים אזוריים שונים, "Speciale Mostre" ו-"Gazzettino Padano" מ-1970, 72/73/74 75/76/79 וכו'.

שירותים אזוריים של RAI TV RAI -3, "שיקום מיוחד של "IL GUERRIERO di Legnano" 1989 ו-1990 בבימויו של ברונו גמבקורטה.

RAI TV הלאומי "Là Dove Nasce Il Duomo", בבימויו של פיירו פארינה, עבור Geo & Geo בהנחיית סווה סגרמולה, פברואר 2005 - אוקטובר 2005 - ספטמבר 2006 - אוקטובר 2007 - מרץ 2009 - אוקטובר 2009.

סוכנות הצילום FARABOLAFOTO של מילאנו (http://www.farabolafoto.com), ארכיון צילומים הנוגע לשיתוף הפעולה עם הונרנדה פבריקה דל דואומו

בין דיווחי החדשות האחרונים (ידיי נותנות חיים לקדושי הקתדרלה) בעיתון היומי "AVVENIRE" מיום 19/07/2009, עמודי הארכיבישוף של מילאנו, בעריכת סבריו קלמנטי, וב-5 ביולי 2010, במגזין הרבעוני של Il Sole 24 ORE, "Stil'è", כתבת המערכת המיוחדת "הקסם הנצחי והיקר שמשתחררים מאבנים".